כמו בהרבה מקומות, וכמו שמקובל לומר לגבי קריאת טקסטים בעידן הפוסט-מודרניסטי, אפשר לקרוא את כל הפרשה הזאת בכמה אופנים:

א.  אם נסתכל בבקשתם של בני גד ובני ראובן נראה שבפסוק ב (פרק לב) כתוב "ויאמרו ....", וכשהם גומרים לומר את פסוק ד בא פסוק ה ואז שוב כתוב "ויאמרו".  בין שתי האמירות האלה לא כתוב שמישהו אחר דיבר.  אם כן למה צריך לומר שוב "ויאמרו",  הרי אפשר פשוט להמשיך את ציטוט הדברים?  למדנו מנחמה שאם יש מקרה כזה של "ויאמר ...ויאמר" בלי שקרה משהו בין שני ה"ויאמר" האלה - אנחנו צריכים להשלים מה קרה בינתיים.  ובכן מה שיתכן שקרה הוא שאחרי שהם אומרים שהארץ היא ארץ מקנה ולהם יש מקנה הם עשו הפסקה וציפו שכולם יבינו מה הם רוצים.  אבל יתכן שאמרו להם - "בסדר, אנחנו יודעים כל מה שאמרתם, אבל מה בדיוק אתם רוצים?"  ואז הם מפרטים את פרטי בקשתם בפסוק ה: "אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן:" - והם בעצם מבקשים שני דברים:  תן לנו את הארץ הזאת לאחוזה, וגם אל תעבירנו את הירדן.  ואז משה כועס עליהם מאוד, ובסופו של דבר הם חוזרים בהם מן הבקשה השנייה, ובפסוק טז-יז  הם אומרים  "גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ:  וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.."

לפי קריאה זו משה צדק - הם באמת רצו להתיישב ממזרח לירדן ולא להשתתף בהמשך הכניסה לארץ.

ב.  קריאה אפשרית אחרת היא שמהתחלה באמירה "אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן" הם התכוונו למקום ההתנחלות שלהם, ולא לכך שאנשי הצבא שבהם לא ישתתפו בכיבוש הארץ.  ואפשר לקבל חיזוק לכך מפסוק טז, ששם כתוב "ויגשו אליו", ולמדנו בבראשית רבה פרשה צג, בפרשת ויגש,  שיש שלושה סוגים של הגשה: 

""ויגש אליו יהודה" - ר' יהודה ר' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אומר הגשה למלחמה,... רבי נחמיה אומר הגשה לפיוס, ..., רבנן אמרי הגשה לתפלה" - ואולי כאן היתה זאת הגשה של פיוס, במשמעות של "לא הבנת אותנו נכון, כוונתנו הייתה שהצאן והטף יישארו כאן, ואנחנו נלך להילחם.."   (אבל אפשר גם לומר שהפיוס היה לא על ידי הסבר אלא על ידי שינוי של הבקשה ההתחלתית, ואז חזרנו לקריאה א).

בכל אופן נראה שקריאה א יותר משכנעת, ולכן משה צדק כשכעס.

בנימין