אברבנאל, שואל לפרשתנו:
למה אמר בחג השבועות "ושמחת" וכן אמר בסוכות... ויקשה אם כן - למה לא ציוה גם כן על השמחה בפסח?
תשובות שונות נאמרו לשאלה זו במקורותינו. נסה לתת אחדות!

אברבנאל, שואל לפרשתנו:
למה אמר בחג השבועות "ושמחת" וכן אמר בסוכות... ויקשה אם כן - למה לא ציוה גם כן על השמחה בפסח?
תשובות שונות נאמרו לשאלה זו במקורותינו. נסה לתת אחדות!
יכול להיות שגם המחנכת-סופרת-מחזאית-משוררת - בלהה יפה - הוטרדה מהשאלה הזו ומה"אפלייה" כלפי חג הפסח ולכן ניסתה לתקן את ה"מעוות" ע"י השורה:
"שמחה רבה שמחה רבה אביב הגיע פסח בא" ...
ר' יצחק עראמה (גיליון אמור תשכ"ב, מצאתי בחיפוש באתר!) אומר:
"ממחרת השבת יניפנו" ובא בקבלה האמתית (מנחות ס"ח-ס"ו) שאינו זה שבת בראשית, והוא ענין מעולה מאד לפי הכוונה, וזה שלא ניחס שפע הטובות ההנה אל ההנהגה הטבעית אשר שבת בראשית הוא סימן אליה, כמו שאמרו הצדוקים, רק אל ההנהגה העליונה המיוחסת אל מועד הפסח כמו שקדם;
לפי זה "ממחרת השבת" מדובר דווקא על השבת שהוא היום הראשון של פסח, ולא יום שבת כמו שאמרו הצדוקים, כדי להראות שיציאת מצרים אינו סתם "תהליך הסטורי" אלא יש לייחס אותה אל ההנהגה העליונה.
לפי זה אפשר לנסות לענות על עניין השמחה: עניינו של פסח הוא יציאת מצרים, ויש אמנם לשמוח על הנס, אך עיקרו אינו השמחה אלא התודה וההלל. שבועות וסוכות הם חגים של החיים השוטפים, העכשוויים, של הטבע והארץ, ואנו שמחים על הקציר והאסיף.
אולי גם אפשר לומר שפסח הוא חג על העבר, ושבועות וסוכות הם חגים של ההווה, ולכן השמחה היא יותר אקטואלית בהם.
וראה גם גיליון ראה תשי"ב, ששם נחמה מביאה את מדרש תנחומא עם שתי תשובות (שונות מהנ"ל), ושואלת את השאלה שלנו כשאלה קשה ביותר.
מעניין מי יציע לנו תשובה לשאלתנו מתוך פרקנו, כפי שנחמה מבקשת.
שולה
הקשר בין דברי הפרשן שהבאת ובין התשובה לא ברור (גם התשובה עצמה לא משכנעת, כי גם לחג הפסח/האביב יש צד חקלאי). צדקה נחמה -זו שאלה קשה מאוד, ויש להניח שמרבית התשובות שנעלה על דעתנו לא תהיינה מוצלחות..
נכון שיש לפסח גם צד חקלאי, אבל זה צד של התחלת הקציר, ועדיין אין יודעים אם זוהי שנה מוצלחת או לא, ולכן שמחה על היבול תהיה קצת מוקדמת מדי. כדברי המדרש שהובא בגיליון ראה תשי"ב: "אתה מוצא שבפסח התבואה נידונית ואין אדם יודע אם עושה השנה תבואה, אם אינה עושה, לפיכך אין כתוב שם "שמחה"."
באותו מדרש נזכרת גם סיבה נוספת להעדר שמחה בפסח - "בשביל שמתו בו המצריים.", ואנו מצווים "בנפול איובך אל תשמח".
ועדיין אנחנו נשארים אם שאלת נחמה -
התוכל למצוא על פי פרקנו תשובה נוספת להעדר מצוות "ושמחת" בפסח?
עכשיו התשובה קצת יותר ברורה.
השמחה קשורה דווקא בסופם של עונות ותהליכים חקלאיים (חג האסיף וחג הקציר) אך אינה שייכת בתחילת העונה החקלאית - חג האביב (אז מתאים יותר לומר "וחששת בחגך"), כי יש בה בתקופה הזו מן האי-ודאות הכלכלית
פתחתי את האברבנאל בעצמו ומצאתי שהשאלה שלנו היא השאלה ("הספק") ה-24 מתוך 28 השאלות שהוא שואל על פרשתנו.
התשובה שלו (בתמצית) היא כדלקמן:
בפסח אין צורך לצוות על שמחה "לפי שבפסח היה מביא אדם כל מעשרותיו ונדריו ונדבותיו ובכורותיו שהיו לו עד אותו זמן", והיו שם הרבה זבחים, "וברבות הטובה רבו אוכליה, ובמקום שיש מאכל ומשתה שם שמחה בהכרח". אבל בשבועות, שעדיין לא עבר הרבה זמן מפסח, "ולא היה להביא דבר מהקדש - הוצרך לצוותו שעל כל פנים יביא משלו לשמוח שם". ומה בעניין סוכות? אחרי שכבר נגמר האסיף -"אל ירע לבבך על כל העמל הזה" שעכשיו אתה צריך לעלות לרגל, ואתה מצווה לשמוח. והוא מוסיף שהשמחה נזכרת פעמיים בסוכות כדי לומר שלמרות שהיית עושה שמחה לעצמך לכבוד גמר האסיף המוצלח - "הנני מבקש ממך שתעשה כל זה לשם מצווה ולעבודת הש"י" ולכן יש 7 ימי סוכות.
יוסף
בניגוד למה שנכתב באחת התשובות הקודמות, שמרבית התשובות שנעלה בדעתנו יהיו לא מוצלחות, הרי נדמה לי שמצאתי תשובה מוצלחת:
אמי למדה בזמנו אצל נחמה, ולימדה אותי את הגישה של נחמה שצריך ללמוד תורה עם ספר פתוח, לכן פתחתי את הספר (hard copy), ונדמה לי שמצאתי רעיון:
נעיין בפסוקים שבהם מוזכרת השמחה בהקשר של שבועות ושל סוכות:
דברים פרק טז
(י) וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַידֹוָד אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ:
(יא) וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
דברים פרק טז
(יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ:
(יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:
גם בשבועות וגם בפסח השמחה מוזכרת בהקשר של השתתפות חלשי החברה בשמחה. ספורנו עומד על כך ש"הגר והיתום והאלמנה" שבשבועות (פסוק יא) "ישמחו בחג הקציר בלקט ופאה המצויים בקציר", ובסוכות (פסוק יד) הם "ישמחו בפרט ועוללות ומתנות פירות האילן".
כלומר אפשר לומר שהתשובה הנובעת מתוך הפרק היא:
השמחה הראויה היא שמחה הכוללת את החלשים, אחרי שקיבלו את מתנות העניים. בפסח הם עדיין לא קיבלו את המתנות שאנו מצווים לתת להם, לכן לא מוזכרת שמחה בפסח.
האין זאת תשובה סבירה?
יהודה
מה נמתקו דבריך, אשריך !
ובימינו כשאנו נותנים לעניים קמחא דפסחא השמחה משולשת (בכל שלושת הרגלים).