אני מכירה את התשובה אך מתקשה מאד לקבל אותה. לא כתוב שאסור לעבוד את האדמה. כתוב שהיא ארורה ולכן יהיה קשה לעבדה, אך לא שמוצריה מקוללים. גם בהמשך התנ" ך-  עובד האדמה זוכה לכבוד ולא לביקורת. אדם מביא מנחה גם מהצומח  ולא רק מצאנו ובקרו. למען האמת, כל קרבן מן החי מלווה בקרבן מן הצומח, בין אם מנחת הדגן ובין אם היין, שלא לדבר על מצווות ביכורים משבעת המינים ועל שתי הלחם.  אם מוצרי האדמה מקוללים עד כדי דחיית מביאם, למה הותרו אחר כך לקרבן? חוץ מזה, תשובה זו מוזילה את היחס של ה' לאדם - לכוונותיו ולנתינתו.

לכן נראה לי שבסופו של דבר התשובה המשכנעת ביותר הי א זו של רש"י, לפיה משהו בקרבן ובהתכוונות של המביא גרם לכך. לפיו, תיאור קרבנו של קין  אמור היה להיות משהו כמו "מביכורי אדמתו ומטובם", ולא בסתמיות "מפרי האדמה", במקביל לקרבן הבל שהיה "מבכורות צאנו ומחלביהן". הסתמיות מעידה על סתמיות הכוונה - על היסוס או רשלנות כלשהי. לכן כתוב שה' לא שעה גם  אל קין, לא רק אל מנחתו.

זה אם בכלל יש קשר בין טיב המנחה לבין השעייה. אולי זה נכנס לסוגיית "צדיק ורע לו"? 

בת חנה