"וַיִּבֶן ה' אֱ-לֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה"
מסכת נדה מ"ה: "ויבן ה' אלוקים את הצלע..." מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש.
מתקשה להבין את הדרש. אמנם רוב פרשני נדה יקשרו זאת אולי לגיל הבינה אצל הבנות לעומת הבנים שכן על כך הדיון שם, ויש מי שיבחינו (בחסידות) בין בינה ובין דעת.ואעפכ אפילו מקורו של הדרש והקשר לכתוב בבראשית לא ברור לי.


נראה שהדרש בנוי על המילה "ויבן". רוב הפרשנים במקראות גדולות מפרשים מילה זו מלשון בנין, שהקב"ה בנה את האשה בצורה מתאימה לתפקידה, אולם הדרש המובא במסכת נידה, והמובא גם בבראשית רבא, דורש את המילה לא מלשון בניה אלה מלשון בינה והבנה, ומכאן הדרש שנתן לה בינה יתירה. (אלא שיש פרשנים במקום ש אומרים שלא שלאישה יש יותר בינה אלא שהיא מקדימה לקבל בינה, כי זה העניין שבו עוסקים במקום הזה במסכת נידה).
כדאי לציין שבאותו מקום במסכת נידה מובא דרש נוסף: "דאמר ריש לקיש משום ר"ש בן מנסיא ויבן ה' [אלהים] את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם מלמד שקלעה הקב"ה לחוה והביאה אצל אדם הראשון שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בנייתא" - והוא מבוסס על הבנת המילה "ויבן" כקישוטים, כפי שמילה הזאת משמשת בכרכי הים.
בנימין