ואני הק' מציע את ההסבר הבא:

הנחת העבודה הקמאית, בגן עדן, היא שהאדם מסוגל לרסן את עצמו לשלוט ביצריו ולכבד את יתר הבריות. אך לאחר האכילה מן הפרי האסור (שבעקבותיה רכש האדם את הבחירה החופשית - כפי שמסביר הרמב"ם) הוכח אחרת - האדם אינו מסוגל לרסן את עצמו (והא ראיה: קין) ויש להדריכו כיצד לעשות זאת.

ולכן בדורו של נח נקבעים כללים חדשים ומוצעת תכנית לריסון האגרסיות האנושיות- יש להמנע משפיכות דמים ובמידת הצורך לפרוק את הצורך הזה על בעלי החיים ולא על האדם - נזר הבריאה (ממש כשם שממליצים לאנשים בעלי נטיות אלימות להיות שוחטים).

אדם וחוה בורכו על ידי בורא עולם, כפי שבורכו אף החיות (בראשית א' כב), לא נאמר להם ציווי כפי שלא  נצטוו עולם החי, אלא בורכו ע"י בורא עולם כדי שקיומם יונצח,  והעולם שנברא ימשיך במתכונתו.

נח ובניו לא רק שבורכו, אלא אף צוו לעשות כן "ומלאו את הארץ", וכדי שיוכלו לקיים את הציווי, ללא פחד וללא מורא  כפף את עולם החי תחתיהם, הן במישור של שליטה כפי שנאמר "בידכם נתנו", והן כמקור למזון  "לכם יהיה לאכלה".

בשיעור שבו נכחתי,שעסק בשאלה זאת, הובאו גם חלק מהדעות שנמנו לעיל - כגון שהאדם הציל את החיות וכך קיבל את זכות האכילה מהן, וכן שהקב"ה ראה את ההשחתה של האדם ולכן נתן לו את הרשות לאכול בשר בתור סובלימציה והתקת האגרסיביות שלו לכיוון של שחיטת בעלי חיים - הובאו גם דבריו של ד"ר יונתן גרוסמן http://www.vbm-torah.org/hparsha-4/02noach.htm, שעונה גם לשאלת העדרה של הברכה "וכבשוה, ורדו ...), והרי הרעיון:

אדם הראשון קיבל את השליטה על בעלי החיים, ותפקידו היה למשול בהם ולמלוך עליהם, כלומר לדאוג לסדרי החיים, ואין המלך אוכל את נתיניו.  משהשחיתו בני האדם אין האדם ממונה יותר למלוך על בעלי החיים, אלא מבחינת סדרי החיים הוא כאחד מהם (מלבד צלם א-לקים שבו) - ולכן הוא נכנס לסדרי החיים של בעלי החיים, שיש ביניהם אוכלי חיות אחרות.

שולה