פסוק ה'

"וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ"

בראשית-רבה מ"ו:

בר קפרא אמר: כל מי שהוא קורא לאברהם - 'אברם' עובר בלא תעשה; ר' לוי אמר בעשה ולא תעשה: "ולא ייקרא עוד שמך אברם" - בלא תעשה, "והיה שמך אברהם" - בעשה.
והרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם: (נחמיה ט') "אתה הוא ה' אלוקים אשר בחרת באברם"?!

התוכל למצוא את התירוץ לקושיה זו? (התירוץ ניתן במדרש שם).

הוספת תגובה ב', 03/11/2008 - 08:29