"וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ"
בראשית-רבה מ"ו:
בר קפרא אמר: כל מי שהוא קורא לאברהם - 'אברם' עובר בלא תעשה; ר' לוי אמר בעשה ולא תעשה: "ולא ייקרא עוד שמך אברם" - בלא תעשה, "והיה שמך אברהם" - בעשה.
והרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם: (נחמיה ט') "אתה הוא ה' אלוקים אשר בחרת באברם"?!
התוכל למצוא את התירוץ לקושיה זו? (התירוץ ניתן במדרש שם).


השאלה צריכה להיות מכוונת כלפי בר קפרא ולא כלפי אנשי כנה"ג כי למעט 7 מצוות בני נח - אין כמעט מצוות בספר בראשית (הפוסקים מדגישים שהציווי לאברהם על ברית המילה איננו מצווה לדורות. המצווה מופיעה בספר ויקרא) ולכן אין ברירה אלא להבין שמדובר באמירה דרשנית-מוסרנית ולא קביעה הלכתית.
ראיה לכך היא העובדה שהפוסקים לא פוסקים להלכה את איסור הקריאה בשם.
ראיה נוספת היא אמירות דומות (לא הלכתיות) שנאמרו בפורמולה הזו, לדג':
"אמר רבא: השח שיחת חולין עובר בעשה" וכן: "דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה".
זו שאלה קצת אנכרוניסטית כי בר קפרא ור' לוי קובעים שמדובר באיסור הרבה אחרי ש"אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם".
אבל אם בכל זאת נקבל את ההנחה המסורתית שכל האיסורים כבר ניתנו בסיני אזי יהיה עלינו להסביר שאנשי כנה"ג לא עשו עבירה חמורה כ"כ כי הרי המשכו של הפסוק הוא: "והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם...", ופירוש הדבר שהם בסה"כ רצו לספר את סיפור התהוות שמו של אברהם ולא יעלה על הדעת שניתן לעשות זאת מבלי להזכיר את שם נעוריו.
(זה בערך כמו לומר שגם בר קפרא עבר על לא תעשה כשציין מהו השם האסור)
ערן ג.חיימסון
נראה לי שצופית גרנט עוברת על איסור מפורש בכל פעם שהיא קוראת לבעלה...
כאשר ה' בחר באברהם הוא היה עדיין אברם, ולכן נכון לומר "אשר בחרת באברם", ולכן זה בסדר, ובמיוחד שבאותו משפט מציינים ששמו של אברם הוסב לאברהם.
בס"ד
דעתי דומה לנאמר; אנשי כנה"ג צי'ינו רק את התהליך של הפיכת אברם לאברהם, והם לא עברו על האיסור, היות; שהאיסור הוא לקרוא לאברהם אברם, כלומר לשנות לו את השם המקורי; אבל אנשי כנה"ג השאירו בסש"ד את השם אברהם, ולא שינו אותו.
רמז רמזו לנו חכמים להבין את השם שמשמעתו היא לאין ערך מובדלת מהשם הקודם אברם
וכדי שאנו נבין זאת הם אמרו בלשון איסור עובר בעשה וכו
אבל אם היו קוראים לו בלשון חיבה וקרבה כמו אבי האם גם היינו עוברים??
ודאי שלא