לדוד:  אתה טוען בסיומת דבריך ש"מרבית הפרשנים מבארים שהציווי הוא צו בסיסי ויסודי שתוכנו הכרה במציאותו ית'". כאן ברצוני לחלוק עליך ולאמר כי ההכרה במציאותו של ה' היא טריוויאלית. כל אדם שעניו בראשו אם יתבונן בבריאה באופן שכלי יגיע למסקנה הסופית שבורא הוא הכרח המציאות. ישעיהו ליבוביץ באחד ממאמריו טוען שספר בראשית כולו הוא עדות לכך שכולם האמינו באלוקים מקין בתחילת הספר ועד פרעה בסיומו ואכן יש לכך עדויות בכתוב. החוכמה האמיתית היא להאמין שאותו בורא עולם גאל וכרת ברית עם סקטור אנושי כלשהו ונתן לו תורה מן השמים, טענה לא טריוויאלית בעליל שהיא זו שטעונה ציווי לאמונה. שנאמר (דברים ד' לב):  כִּי שְׁאַל-נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר-הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל-הָאָרֶץ, וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם, וְעַד-קְצֵה הַשָּׁמָיִם:  הֲנִהְיָה, כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אוֹ, הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ.  הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ-הָאֵשׁ, כַּאֲשֶׁר-שָׁמַעְתָּ אַתָּה--וַיֶּחִי.  אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים, לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי, בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים:  כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, בְּמִצְרַיִם--לְעֵינֶיךָ . ולכן האמירה "אנכי ה אלוקיך" ללא ההמשך "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" היא חסרת משמעות . ובהכרח יש לומר שהציווי בדיבר הראשון הוא להאמין שאותו בורא עולם הוציא אותך ממצרים, גאל אותך ונתן לך את התורה.

לא בכדי כל המצוות הן זכר ליציאת מצרים ולא זכר לכך שה' הוא קיים ושברא את העולם.  חג שבועות (תשס"ט) שמח.