ישתבח שלום,

ראשית האם באמת ישתבח שמך? (מחילה, אך השם שבחרת הזמין את ההלצה הזו).

ובאשר לשאלתך: כמדומני שאתה מבלבל בין שני תחומים, בין התחום העובדתי-ריאלי-היסטורי ובין עולם ההשקפה והרעיון הלקח והמוסר. אתה מעמת את הפסוקים עם המדרשים ומקשה מן האחד על השני, לא בכדי אמרו ש"אין מקשין על הדרש" שהרי מטרת הדרשה היא בד"כ ללמדנו מסר רעיוני או לקח מוסרי ולאו דווקא להשלים את התמונה הריאלית-היסטורית.

אני ממליץ לך לשוב ולעיין בדבריו של הרמב"ם בפתיחה למורה נבוכים:

ספר זה כולל מטרה שנייה, והיא לבאר משלים נסתרים מאוד המופיעים בספרי הנביאים מבלי שנאמר במפורש שהם משלים. אדרבה, לחסר-הדעת ולמי שדעתו מוסחת נראה שהם כפשוטם ואין להם משמעות נסתרת. כאשר מתבונן בהם היודע באמת ומפרש אותם כפשוטם, נבוך אף הוא מבוכה רבה. אך כאשר נבאר לו את המשל הזה או נעמיד אותו על היותו משל, הוא ימצא את הדרך הנכונה וייחלץ מאותה מבוכה.

ובהמשך, הוא מתייחס למדרשי חז"ל:

גם ראינו שאם יתבונן בדרשות אלה בור מהמון הרבנים לא יקשה עליו דבר מהן, שכן בעיני הבור הכסיל, המשולל ידיעת טבע המציאות, אין הנמנעות בלתי-סבירות. אך אם יתבונן בהן השלם, איש המעלה, מוכרח הוא לנהוג באחת משתי דרכים: או שיפרשן כפשוטן, ואז תהא לו דעה רעה על האומר ויחשבנו לבוּר - ובכך אין כדי למוטט את יסודות האמונה - או שייחס להן משמעות נסתרת, ואז הוא נחלץ ותהא לו דעה טובה על האומר, בין אם התבררה לו המשמעות הנסתרת של אותה אִמרה, בין אם לא התבררה.

בקיצור, הניסיון ליישב את המדרשים לכדי משנה קוהרנטית הרמונית גם אם יש לו ערך הוא ודאי לא העיקר.. וד"ל.

ובנוגע לשאלה היאך העיז עוג להלחם בישראל?  אני מזכיר לך שגם עם ישראל עצמו, ולא סתם, אלא הדור אשר היה נוכח במעמד הר סיני, עמד בתחתית ההר וראה את הקולות, אותו דור עצמו ביצע את מעשה הכפירה הנורא מכל ובנה עגל זהב. ללמדך שלא מספיק לשמוע על כוחו של הקב"ה ואפילו לא לראותו כדי להבטיח את ההכרה בו.

                                        מקוה שהייתי לעזר

ערן ג. חיימסון