פסוק ג' : "וַיִּצֹק לוֹ"
עיין רש"י, פרק כ"ה פסוק י"ב:
ד"ה ויצקת: לשון התכה כתרגומו.
לשם מה מביא רש"י את התרגום כאן?
 |
א', 15/03/2009 - 23:08 |
המערכת
שלום !
המערכת
- אנונימי
באפשרותך להרשם לקבוצת הדיון . ההרשמה אינה כרוכה בתשלום.
אבן שושן נותן שתי משמעויות לשרש "יצק": לשפוך מכלי אל כלי, ולהתיך מתכת ולשפוך אותה לדפוסים. ברוב המקומות בתנך מובאת יציקה במובן הראשון - יוצקים נוזלים כמו מים, שמן, דם. לדוגמא הפסוק המובא בגיליון - "וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ" (בראשית כח, יח) - התרגום מתרגם "ואריק", ורש"י לא אומר כלום, כאילו פשר המילה ברור. בפסוק המצוטט בשאלה (שמות כה, יב) אי אפשר לפרש במובן של "לשפוך", כי אין שופכים ארבע טבעות זהב, וזוהי הפעם הראשונה שמופיע השורש הזה במובנו השני, ולכן רשי מביא את התרגום.
אביגיל
אחלה תשובה, לא הייתי עולה על זה לבד
אני תוהה לעצמי מדוע השאלה נשאלה דוקא בגיליון על "ויקהל" ולא בגיליון על "תרומה" ?.
התשובה של אביגיל אכן מתבקשת במיוחד לאור ההפניות של נחמה בגיליון עצמו לתרגומים אחרים . זה רק נראה פשוט מדי. לא???
לארז שלום,
גם אני תהיתי על הבעיה מדוע השאלה נשאלת בויקהל ולא בתרומה. כדי לנסות למצוא תירוץ ערכתי השוואה מילולית בין הציווי לבניית הארון ובין הביצוע, תוך תשומת לב מיוחדת לפסוקים הרלבנטיים. מסתבר שהביצוע תואם את הציווי כמעט באופן מילולי.
פרק כ"ה
פרק ל"ז
י וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ.
א וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת-הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ.
יא וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּו
ב וַיְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ
וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב.
וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב.
יב וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו
ג וַיִּצֹק לוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו
וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל-צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל-צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית
וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל-צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל-צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית.
וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב
ד וַיַּעַשׂ בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם זָהָב.
וְהֵבֵאתָ אֶת-הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת-הָאָרֹן בָּהֶם.
ה וַיָּבֵא אֶת-הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת-הָאָרֹן.
טו בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ
אולם יש הבדל בפסוקים הרלבנטיים: הצווי הוא לצקת 4 טבעות ולחבר אותן לצלעות הארון. הביצוע הוא יציקה של 4 טבעות על צלעות הארון.
לכאורה הפסוק האחרון יותר קשה מהראשון, כי נראה כאילו יוצקים (שופכים) את הטבעות על הארון, ולא מכינים אותן מראש ומחברים אותן. כדי להראות שלא כך הדבר יש לחזור לפירושו של רש"י בתרומה ולראות שלא "שפכו" את הטבעות על הארון אלא יצקו אותן בנפרד, וחיברו.
הקונסטרוקציה שבניתי כאן נראית לי קצת מלאכותית, ולכן עדיין קיימת האפשרות שהשאלה נשאלה כאן בגלל העיסוק בתרגומים, כפי שציינת.
אביגיל
ההבדל בין הפסוקים מאוד מעניין , בפרשת תרומה אכן נראה שהפועל יציקה מתייחס לדרך בה יש ליצור את הטבעות ואילו בפרשתנו נראה שהיציקה היא הדרך בה יש לחבר את הטבעות לארון ... (ובכל זאת לא נראה לי שהיה ה"א לחשוב ש"שופכים" אותם על הארון ).
בכלל מעניין שהשורש י.צ.ק מופיע במשמעות שלנו רק בהקשר לטבעות (הן של הארון והן של השולחן ) ובהקשר לאדני הנחושת ,זה קצת מוזר כי אם אכן פעולת היציקה היא כמו שאנו מבינים התכה של מתכת על מנת ליצור צורה כל שהיא על פניו כל הכלים אמורים להעשות כך. ואם מדובר רק על הדרך בה מחברים אז קשה הניסוח בסגנון של "ויצקת...ונתת...) שמופיע גם בתרומה בהקשר לארון וגם בפרשתנו בהקשר לשולחן
ולעניין למה זה בפרשתנו , נראה שבגיליון זה היא עוסקת פרט אחרי פרט בדרך יצירת הארון ולכן הביאה את זה כאן .
אני לא מבין למה צריך את כל ההתפלפלות הזאת, למה אי-אפשר פשוט לומר שרש"י מביא את התרגום כדי לחזק את פירושו ולהביא לו אסמכתאות וראיות. הה?
אלישע
מה לא מובן אלישע? זה בדיוק העניין שרש"י אכן מביא זאת כחיזוק , אבל אם ננסח את השאלה אחרת אפשר לשאול כך "מה היה קשה לרש"י שגרם לו לצורך למצוא חיוזק לפירוש שעל פניו הוא די פשוט ? " ולטעמי צודקת אביגיל כיוון שנחמה אכן רומזת לזה בשולחה לתרגומים האחרים .
א-פרופו הפסוקים המודגשים בטבלה לעיל נזכרתי בהארה שפסוקים אלה מאירים פסוק מספר בראשית: גם בפרשת תרומה וגם בויקהל יוצקים ארבע טבעות ומחברים אותן על ארבע פעמותיו של הארון, ואז בא הפירוט: שתי טבעות על הצלע האחת ושתי טבעות על הצלע השנית, כלומר פעם פירושה צלע. וזה מחזיר אותנו לבריאתה של חוה מן הצלע, שאז אדם אומר "זאת הפעם עצם מעצמי וכו'". המפרשים מתקשים שם בשאלה מה פירוש "זאת הפעם" - בניגוד לאיזו פעם אחרת. אולם אם נקבל ממקומנו שפעם פירושה צלע - אז הפירוש הוא שאדם אומר שהצלע (הפעם) הזאת היא עצם מעצמי, וכו', ולכן מתאים לקרוא לה אשה כי היא לוקחה מאיש.
שולה