שבוע טוב,

נראה לי שאפשר ללכת על בכיוון אחר לגמרי:  כפי שכתוב בשאלה - פסוק ב הוא מעין כותרת לכל העניין.  העניין הוא מה הכתובת אם יש לאדם שאת, או ספחת, או בהרת, או צרעת.  בפסוקים הבאים בא הפירוט בכל אחד מהסוגים האלה, מה הצבע אומר ומה הכהן צריך לעשות וכו'.  אפשר אולי להשוות את המבנה (לא את התוכן!) לפרשת המועדות שבפרשת אמור, בויקרא כג:  בפסוק ב מדובר יש הכרזה שמיד יבוא תיאור המועדים "אשר תקראו אותם מקראי קודש", ובהמשך הפרק בא תיאורם של כל מקראי הקודש.

כלומר - המבנה המשותף לשני הפרקים הוא כותרת + פירוט.

עינת