בסוף פרשת מצורע כתוב: בויקרא פרק טו פסוק לא "וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם": זאת הסכנה וסיכום של פרשיות תזריע מצורע.

עיקר פרשת אחרי מות הוא בפסוק  ויקרא פרק טז פסוק טז "וְכִפֶּר עַל הַקּדֶשׁ מִטֻּמְאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטוֹאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאהֶל מוֹעֵד הַשֹּכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאתָם:

התורה לא רצתה להקדים ה"תרופה" ל"מחלה" לפיכך פרק טז לא בא מיד אחרי פרק י'. ומכיון שעבר כל כך הרבה פסוקים מסוף שמיני  מציון התורה בראש פרק טז "אחרי מות שני בני אהרן" להודיע שבאמת הכל קרה באותו יום גדול - ראש חודש ניסן - יום הקמת המשכן.