דברי ברקאי אכן מסבירים את המעבר מ"מצוות ה'" בגוף שלישי ל"מצוותי" בגוף ראשון. 

לגבי החזרה על עניין הזכירה אפשר להציע פירוש נוסף, המתבסס על הפסוק  "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְקֹוָק עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו:"  (בראשית יח,יט).  על זה אומר רש"י:  "כי ידעתיו - לשון חיבה, כמו (רות ב א) מודע לאישה, (שם ג ב) הלא בועז מודעתנו, (שמות לג יז) ואדעך בשם, ואמנם עיקר לשון כולם אינו אלא לשון ידיעה, שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו. ולמה ידעתיו, למען אשר יצוה - לפי שהוא מצוה את בניו עלי לשמור דרכי. ואם תפרשהו כתרגומו יודע אני בו שיצוה את בניו וגו', אין למען נופל על הלשון:"
כלומר רש"י מפרש את מילת "למען" המודגשת לא בתור מטרה אלא בתור  סיבה.  ולפי זה אפשר יהיה לפרש גם אצלנו:  וראיתם אותו וזכרתם...ולא תתורו.... ולפי שתזכרו ועשיתם - והייתם קדושים....                                   יעל