פסוק ל"ט: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם..."
פסוק מ': " לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי"
נתקשו המפרשים בהבנת חזרה זו: "וזכרתם" - "למען תזכרו".
התוכל לתת לכך טעם?
ועוד: למה קראן תחילה "מצוות ה'", וחזר וקראן "מצוותי"?


נראה שהפעם הראשונה הולכת על פתיל התכלת - מדוע לשים פתיל תכלת ?כי כשרואים אותו אותו נזכרים במצוות ה' וגם עושים אותם .
הפעם השניה היא נתינת טעם ,מדוע לא לתור אחרי עינכם ואחרי לבבכם ? בשביל שתזכרו ותעשו את כל מצוותי ואז הייתם קדושים !
לגבי השאלה השניה ,אני נוטה לחשוב שבלשב הראשון כשההזכרות היא ע"י אמצעי כמו הציצית המצוות הן יותר מרוחקות הן "מצוות ה'" (ואולי האדם הוא שיותר רחוק...) ואילו בשלב השני שכבר הזיכרון הוא ממשהו יותר פנימי כמו ה"לא תתורו " המצוות כבר קרובות יותר והן "מצוותי" (ושוב אולי האדם הוא שיותר קרוב (.
פסוקים לח-לט הם דברי משה רבנו לדור המדבר מעשה המצווה של הציצית שכולל:
1) מצוה עשה להטיל ציצית בבגד שנתכסה בו - כולל פתיל תכלת
2) ומצוה לא תעשה, שלא נתור אחרי מחשבות הלב.
לעומת זאת פסוקים מ-מא הם דברי ה' לדורות - רוח הקודש מעיד לדורות: מהות המצוה הזאת "למען תזכרו" בפרט וההשגחה של ה' בכלל. והעד - כתוב "אני ה'" בגוף ראשון (ראה בר' לז, כב ורש"י שם על אותו מילה "למען").
לפי זה ברור השינוי מ"מצוות ה'"=דברי משה, ל"מצוותי"= דברי ה',
והשינוי מ"וראיתם.., וזכרתם" מפי משה, ל"למען תזכרו" (בלי להזכיר ראיה בכלל) שהם דברי ה'...
בברכה ברקאי
ברקאי ,אכן הדברים נראים מדויקים ואמיתיים , המלה למען אכן יכלה להקשות ,אבל הרש"י בבראשית אכן נותן סיוע .
האם נתקלת בפרשן האומר דברים דומים?
דברי ברקאי אכן מסבירים את המעבר מ"מצוות ה'" בגוף שלישי ל"מצוותי" בגוף ראשון.
לגבי החזרה על עניין הזכירה אפשר להציע פירוש נוסף, המתבסס על הפסוק "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְקֹוָק עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו:" (בראשית יח,יט). על זה אומר רש"י: "כי ידעתיו - לשון חיבה, כמו (רות ב א) מודע לאישה, (שם ג ב) הלא בועז מודעתנו, (שמות לג יז) ואדעך בשם, ואמנם עיקר לשון כולם אינו אלא לשון ידיעה, שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו. ולמה ידעתיו, למען אשר יצוה - לפי שהוא מצוה את בניו עלי לשמור דרכי. ואם תפרשהו כתרגומו יודע אני בו שיצוה את בניו וגו', אין למען נופל על הלשון:"
כלומר רש"י מפרש את מילת "למען" המודגשת לא בתור מטרה אלא בתור סיבה. ולפי זה אפשר יהיה לפרש גם אצלנו: וראיתם אותו וזכרתם...ולא תתורו.... ולפי שתזכרו ועשיתם - והייתם קדושים.... יעל
לארז שלום רב,
עוד לא מצאתי - אם תמצא תגיד לי.. אבל הרעיון מצאתי בספרו של הרב קופרמן "לפשוטו של מקרא" במאמר על סגנון ההכתוב שהוא מבדיל בין דיבור ישיר לסיפור דברים. עיין שם.
ליעל - יפה פירשת. אני דיברתי על המילה "למען" כסימן לסוגריים בתוך הטקסט ואת דיברת על מהות המילה. להוכחה לדבריך - עיין תרגום אונקלס שמתרגם "בדין" שהוא סיבה, והשווה שימושו של אותו מילה "בדיל" בתרגומו של בראשית ו, ג "בשגם" וצרפי לפה.
בברכת שבת שלום
ברקאי