פס' י"ד-ט"ו: "וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה...זִמְרִי", "וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה...כָּזְבִּי..."

בעל אור החיים, מקשה:

קשה, ממה נפשך, אם חפץ ה' לגלות המוכים היה לו להזכירם בשעת מעשה, כשאמר (כ"ה ו') "והנה איש מבני ישראל..." שם היה מקום להזכירו ולומר: והנה איש... זמרי בן סלוא, וכשהזכיר את המדינית (כ"ה ו') היה לו להזכיר את שמה. ואם התורה כיסתה עליהם, כדרך שכיסתה על המקושש בשבת (במדבר ט"ו ל"ב) למה נמלך להזכיר שמם כאן והוצרך גם כן להוסיף עוד תיבות יתירות בתורה, שאם היה מזכיר שמותם למעלה לא היה צריך לומר פעמיים "ושם האיש", "ושם האישה".

נסה לענות לקושייתו !

מתוך גיליון פינחס תש"י, ב

הוספת תגובה א', 05/07/2009 - 13:18