אפשר לומר שהתורה רצתה להראות שקנאתו של פנחס לא הייתה פרסונלית, נגד האיש המסויים הזה, אלא היא הייתה על המעשה.  אם היו מספרים לנו במקום שהאיש היה נשיא בית אב לשמעוני היינו יכולים לחשוב שפנחס עשה את מעשהו כי האיש היה מכובד, והאחרים היו לוקחים ממנו דוגמה, והיינו חושבים שאילו זה היה איש פשוט - פנחס לא היה הורג אותו.

ואם כן - למה בסוף בכל זאת נזכר שמו וגם שמה?  כדי לומר לנו את גדולתו של פנחס, שהרג אותו למרות שהוא היה מנכבדי העם, ופנחס לא חשש שמא יפגעו בו על שהרג את האיש הנכבד הזה.

ייצויין שגם שמו של המקושש לא ידוע לנו אלא מן המדרש, ושמו של המקלל אינו ידוע לנו - רק שם אמו.  לכן יתכן שזאת גישתה של התורה - לא לפרסם את שמותיהם של אלה שחטאו חטאים קשים במיוחד,  אלא אם כן יש סיבה מיוחדת לפרסם שמות אלה.

                                                                         שולה