פרק ה פס' כ"ג: "כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ... וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ"
בעל עקדת יצחק, שואל:
ולמה זה אמרו כאן "ושמענו ועשינו", היפך מה שאמרו (שמות כ"ד ז') "נעשה ונשמע"?
נסה לענות לשאלתו.

פרק ה פס' כ"ג: "כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ... וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ"
בעל עקדת יצחק, שואל:
ולמה זה אמרו כאן "ושמענו ועשינו", היפך מה שאמרו (שמות כ"ד ז') "נעשה ונשמע"?
נסה לענות לשאלתו.
שתי תשובות אפשריות שעולות לי בראש בשעה מאוחרת זאת ,עת אני אורז את התיק על מנת לחזור מחופשה בבית למילואים .
1.על פי הפרוש הנפוץ "נעשה ונשמע" מבטה את האמונה המוחלטת של העם בדבר ה' עד כדי כך שהם מוכנים לקבל על עצמם את העשיה אפילו לפני ששמעו .כשמשה בא לספר את הסיפור לבנים של אותו הדור הוא שינה את הסיפור על מנת שישמע הגיוני וסביר יותר קודם נשמע ואז נעשה (בדומה לשינוי הסיפור ע"י אליעזר עבד אברהם שבתיאור המקרה מסופר שקודם נתן לה את המתנות ואז שאל מי היא וכשסיפר זאת למשפחת רבקה שינה ואמר שקודם שאל מי היא ולאחר מכן נתן את המתנות .
2.לא מדובר באותו אירוע .בשמות מסופר על מעמד שהתרחש לפני "מתן תורה" לפני שה' דיבר אל בני ישראל ולכן ישנה התחיבות מראש של בני ישראל לעשיה עוד לפני שבכלל שמעו את דבר ה'. בדברים מדובר על אירוע שהתרחש לאחר שכבר ה' דיבר אל העם ולכן אין משמעות להתחיבות מראש הרי כבר שמעו ,אלה מדובר בבקשה טכנית איך העם רוצה שהדברים יועברו -משה ישמע מה' ואז יספר לבני ישראל ,בני ישראל ישמעו ואז ממילא יעשו
בהתייחס לתשובתו הראשונה של ארז , לא סביר שמשה רבינו ידבר אל העם וישנה את הדברים שהם עצמם אמרו. כי הם היו מתקנים אותו מיד ואומרים לא כך אמרנו אלא אמרנו נעשה ונשמע. הראיה מאליעזר איננה ראיה כי הוא בעל הדברים, הוא אשר תחלה נתן ואח"כ שאל,(כמובן לאחר שנוכח שמן השמים נענו לתפילתו) ובדברים שנשא בפני בתואל ראה צורך להפוך את סדר הדברים מתוך קוצר אמונתם של השומעים.
תשובתו השנייה של ארז, היא אשר נראית שכן דברי עם ישראל "נעשה ונשמע", היו לפני מתן תורה, ראה רש"י משפטים פרק כ"ד א', "ואל משה אמר פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות". דברים אלו נאמרו בבחינת שעם ישראל מוכן לקבל את התורה בשלמותה וללא התנייה מוקדמת, וזאת בניגוד לאומות העולם אשר ביקשו לדעת "מאי כתיב ביה", כמובן שלא ניתן יהיה לקיים את התורה לפני שישמעו את המצוות, והקב"ה החל כבר לומר להם את עשרת הדברות . ולאחר שהקב"ה התחיל בעשרת הדברות, עם ישראל מבקש ממשה שיאמר להם הוא את המשך עשרת הדברות (ואולי את כל התורה ראה רמב"ן פסוק כ"ד), והם מבטיחים ואומרים שלא יהיה כל הבדל אם נשמע מהקב"ה עצמו או ממשה, כי הם מבטיחים לשמוע ולקיים את כל המצוות.
העולה מן המקובץ כי סדר הדברים היה "נעשה ונשמע- נשמע ונעשה"
לארז
א. שתחזור בשלום מן המילואים.
ב. בעניין "נעשה ונשמע" מקובל לחשוב, כפי שכתבת בסעיף 2, שבני ישראל אמרו זאת לפני מתן תורה, ולא היא. לפני מתן תורה בני ישראל אומרים למשה (שמות יט,ח ) "וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק", וזוהי תגובה על (שמות פרק יט,ה-ו) "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:" רק בפרשת משפטים, בפרק כד, אחרי מתן תורה, ואחרי שמשה אומר להם "את כל המשפטים" הם אומרים שוב "נעשה", ואחרי שמשה קורא את ספר הברית הם אומרים "נעשה ונשמע", אחרי שלמעשה הם כבר שמעו כמה וכמה דברים והם מתחייבים לעשות את מה ששמעו, ולשמוע הלאה.
בפרשת ואתחנן משה מצטט את בני ישראל אומרים "ושמענו ועשינו" בתור תגובה ישירה על החוויה של ההתגלות על הר סיני, ואז נראה די פשוט לומר שהם התכוונו שמשה יאמר להם מה ה' אומר, והם ישמעו ויעשו.
ניתן לומר איפוא שבאמת מדובר בשני אירועים שונים, אבל לא לפני ואחרי מתן תורה אלא מיד אחרי המעמד ולאחר זמן, ולפי זה נתן לפרש את ההבדל בסדר המילים של השמיעה ושל המעשה.
אביגיל
לאביגיל,
"נעשה ונשמע", נאמר לפני מתן תורה כפי שכתבתי לעיל בשם רש"י .
לירושלמי,
תודה לך על ההערה. ידוע שיש דעה שאכן "נעשה ונשמע" נאמר לפני מעמד הר סיני, וזו דעתו של רשי כפי שאמרת, אבל לא כולם מסכימים עם דעה זו. אבן עזרא מסביר את כל פרשת יתרו-משפטים כסדרה, ורמבן מסכים עמו:
רמב"ן שמות פרק כד פסוק א: "וכבר היטיב לראות ר"א שפירש הענין כסדרו, ואמר כי עד הנה (מלעיל כ כב עד כג לג) ספר הברית. והנה הפרשיות כלן באות כהוגן, כי אחר מתן תורה מיד בו ביום אמר השם אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם ....", ואחרי זה הוא אומר במפורש שכבר במדרש נחלקו הדעות בעניין המועד של פרשה זו: "וראיתי במכילתא (לעיל יט י) שנחלקו בדבר, יש שאמרו שהיה קודם מתן תורה בחמישי, ואמר להם הרי אתם קשורים תפוסים וענובים מחר באו וקבלו עליכם את כל המצות. ורבי יוסי בר' יהודה אמר בו ביום נעשו כל המעשים, כלומר בו ביום לאחר מתן תורה נעשו המעשים של סיפור העם וכתיבת ספר הברית, הכל כמו שפירשנו. ולזה שומעין שאמר כהלכה:" כלומר רמבן חולק על רשי.
אביגיל
לאביגיל, אכן כן אלו דברי הרמב"ן והאב"ע , והוא כדרכם בקודש להרחיק את המושג "אין מוקדם ומאוחר בתורה".
ולעניינו גם לדברי הרמב"ן פרק כ"ד בספר שמות לא היה לאחר זמן, אלא ביום שלאחר מתן תורה, ולפי הקבלה שמתן תורה היה בשבת "הכל מודין שבשבת ניתנה תורה", (גמ' שבת פו ע"ב), נמצאה המחלוקת במכילתא האם ביום חמישי נאמר פרק כ"ד "ואל משה אמר", או ביום ראשון. וכמו שהובא ברמב"ן, לאחר אותו יום ראשון עלה משה השמימה לארבעים יום, וכשירד עבדו את העגל.
וכה אומר הרמב"ן "והנה מעשה הברית ביום המחרת למתן תורה, ובו ביום היתה העליה שעלה משה אל ההר וממנה נתעכב שם ארבעים יום..." א"כ הדרא קושיית העקדה לדוכתא מדוע בזמן מתן תורה עם ישראל אמר "ושמענו ועשינו", ולמחרת אמרו "נעשה ונשמע".
לעצם פרושו של הרמב"ן והאב"ע נתקשיתי כבר מזמן, מדוע היתה נחיצות לומר למשה את פרשת משפטים ביום הראשון שלאחר מתן התורה, ומשה לימדה לישראל והכל בתוך סיר הלחץ של אותו יום ראשון, (וכן מפורש ברמב"ן שגם משה לימד לישראל את פרשת משפטים באותו יום ראשון, "...ואת כל המשפטים כאשר צוהו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה...), וכי לא יכל הקב"ה ומשה להמתין עם פרשה זו עד אחרי ירידתו מן ההר
מכיוון שמקור השאלה הוא ב"עקדת יצחק" עליתי דרך אוצר החוכמה על עקדת יצחק (הוצאת ונציה, שלג), ושם בעמוד 247 מצאתי שהוא דן בעניין שכתוב בשמות בהתחלה "נעשה" ויותר מאוחר "נעשה ונשמע" ובדברים "ושמענו ועשינו". אם הבנתי נכון הוא אומר שיש "עשיה" שהיא מילוי הפקודה והצו כפי שאדם מצוּוה, ואילו ב"שמיעה" יש שמיעה טכנית ויש שמיעה משמעותית (שגם מילה זו באה מהשורש ש.מ.ע.), שהיא נותנת "קניין שלם" המביא לאהבה ויראה. כך בתחילה בני ישראל אומרים למשה "נעשה", והעשייה תביא אותם לידי הבנה של משמעות, כלומר שמיעה, כך שמתוך העשייה יגיעו ל"נעשה ונשמע". ואילו בדברים זה כנראה רק סיפור המעשה, שהעם לא היה יכול לשמוע את דברי ה' וביקש ממשה לשמוע, ואז לומר להם מה ה' דורש, והם יעשו. עינת