מוצאי שבועות:  אולי אין "יחס המקרא לנשים נכריות" אלא יחס לנשים מסוימות:

לדוגמה:  היחס לתמר נראה לגמרי חיובי, והסיפור נגמר בזה שיהודה מודה שהיא צדקה ממנו.  גם היחס לרות נראה אוהד מאוד (אפרופו שבועות).  יתכן שעצם העובדה שכל הסיפור של רות בכלל מופיע במקרא מעיד משהו על היחס החיובי אליה.  אפשר לדבר גם על העובדה שדוד המלך הוא צאצא גם של תמר וגם של רות - אבל כאן אפשר לעבור לנושא אחר, שאיננו קשור רק לנשים נוכריות, אלא לעמדה של התורה ל"ייחוס" בכלל, לעומת החשיבות שיש לאדם עצמו ולאישיותו.

לגבי דור האבות - הרי בהתחלה כולם היו "נוכרים", אבל רואים שיש הבחנה בין נשים מארץ כנען ובין נשים אחרות.  אפילו אברהם נאלץ לשלוח את העבד לקחת אשה (נוכרית) מבית משפחתו.  ונשות עשו לא מצאו חן בעיני הוריו - ולא כתוב אם זה בגלל אישיותן או בגלל נוכריותן. 

ואולי כדאי לשאול אם יש יחס ל"נשים נוכריות" בכלל, לעומת יחס ל"לקיחת נשים נוכריות".

רחל