אם הבנתי נכונה את דברי המדרש הרי שהוא מהווה אנטיתזה לרעיון הדמוקרטיזציה של הקודש שהצגת בדבריך, ואסביר את דברי:
קרח, מרקסיסט שהקדים את זמנו, מבקש לבטל את ההיררכיה, לתפיסתו "כולם קדושים" וכשם שהוא לא משלים עם הרעיון שפרשיה אחת או ציצית אחת תקבל תפקיד ייצוגי ותהווה שגרירה של הטלית התכולה או של הספריה כולה - כך הוא מסרב לקבל את הרעיון שאחד הלויים מקבל את מושכות ההנהגה והוא המייצג את העם ומוביל אותו.
חז"ל שמו את העמדה הזו בפיו של קורח כדי ללמדנו שיעור בשבחה של ההירכיה והייצוגיות ואילו בדבריך אתה מבקר את המסר הזה, ואם הבנתי נכון, מציג עמדה שיש בה מן הפרו-קרחיות (וסליחה על ההשמצה).
מצוות ציצית משמשת את חז"ל ליצור מטפורה הלוכדת את מהות הטענה השוויונית של קרח. טלית שכולה תכלת חייבת בציצית? עדה שהיא כולה קדושה צריכה הנהגה? על פי קרח השוויון המטפיסי בין בני אדם צריך להשתקף בשווין פוליטי ביניהם. אולם מטלית למדנו, שגם אם היא כולה תכלת היא חייבת בציצית ואכן גם חברה קדושה צריכה הנהגה. לאמור, על אף השוויון העקרוני שבין בני אדם, אפשר וצריך לכונן מבנה חברתי היררכי.
אכן בדברי על ציצית היה מעין יסוד פרו קרחי כלשונך, אולם יש בהם גם ביקורת על הפשטות של טענת קרח. הציצית איננה מבטלת את הציץ, היא איננה מערערת על המעמדות, היא אף נוטלת חלק בסימול שלהם. אולם לצד ייצוג ההיררכיה הדתית היא שוחקת את הרצינות המטפיסית שיש לייחס לאותה ההיררכיה עצמה.
פרשת ציצית, כידוע, מופיעה בסוף פרשת המרגלים (שלח לך). נראה לי כי המחשבה העומדת מאחורי דבר זה, היא זו:
המרגלים מצטווים לתור את הארץ. זה ציווי ה'. אחר כך אומר הכתוב שגם משה שולח אותם לתור את הארץ. ואחר כך נאמר שהם תרים את הארץ ממדבר צן ועד רחוב לבוא חמת. והם שבים מתור הארץ מקץ ארבעים יום. אחר כך ישנם אזכורים נוספים של הפועל לתור, אבל די לנו באלה.
פרשת ציצית צווחת - ...וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדשים לא-להיכם...
ולמעשה מרמזת על חטאם של המרגלים - אשר הוציאו דיבת הארץ רעה - משום שתרו אחרי לבבם ואחרי עיניהם - הם ראו את הענקים ונבהלו מהם, הם ראו את פחדיהם שלהם, את מורך ליבם...
(והוציאו לשון הרע - לרגל=לרכל - הם הלכו רכיל על הארץ, אבל זה נושא אחר[בכלל, יש חילופים בין ג' וכ' בעברית זכוכית-זגוגית, למשל])
...ונכנעו בפניו. הם נצטוו לעשות ולא עשו. פרשת הציצית - דומה לפועל להציץ, כמו לעמוד מבחוץ ולהסתכל - כלומר לרגל - באה להזכיר לנו שבבואנו אל המצוות עלינו לראות את אשר מעבר לראיה הגשמית ואפילו אשר מעבר לראיית הלב, כי העין רואה והלב חומד. עלינו לראות באמצעות כח השכלי שלנו, ולכן אומר הכתוב - למען תזכרו,כלומר, שימוש בכח זה ולא בכוחות האחרים שניתנו לנו.
עוד - תורו לשון תראו, תראו בעיני האמת - אבל הם ראו בעיני הבשר שלהם, ולכן נכשלו - ושם ראינו את הנפילים, ילידי הענק ראינו שם והם רואים ויראים.
ויהושע וכלב אומרים - אל תיראו, אל תיראם, הם אינם מבלבלים בין ראיה שהיא תכונה גשמית ליראה שהיא תכונה רוחנית, והיא מופנית אך ורק כלפי השם יתברך, ובוודאי שלא כלפי עמים כלשהם, מפחידים ככל שיהיו.
עוד דבר - לתור ממדבר צן עד רחוב לבוא חמת - צין זה צינה, קור, חמת זה חום. הם הלכו מן הקור אל החום, זה היה התיור שלהם. ובתחילה - בצין - לבם חם הם קרובים אל משה ואל הקן והקהילה, עדיין לא עזבו, אבל בסוף, ברחוב לבוא חמת קופא לבם מן המראות אשר ראו, והם נכנעים עוד לפני שניסו.
את כל אלה באה להזכיר לנו פרשת ציצית באומרה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.
שלום מיכה,
אם הבנתי נכונה את דברי המדרש הרי שהוא מהווה אנטיתזה לרעיון הדמוקרטיזציה של הקודש שהצגת בדבריך, ואסביר את דברי:
קרח, מרקסיסט שהקדים את זמנו, מבקש לבטל את ההיררכיה, לתפיסתו "כולם קדושים" וכשם שהוא לא משלים עם הרעיון שפרשיה אחת או ציצית אחת תקבל תפקיד ייצוגי ותהווה שגרירה של הטלית התכולה או של הספריה כולה - כך הוא מסרב לקבל את הרעיון שאחד הלויים מקבל את מושכות ההנהגה והוא המייצג את העם ומוביל אותו.
חז"ל שמו את העמדה הזו בפיו של קורח כדי ללמדנו שיעור בשבחה של ההירכיה והייצוגיות ואילו בדבריך אתה מבקר את המסר הזה, ואם הבנתי נכון, מציג עמדה שיש בה מן הפרו-קרחיות (וסליחה על ההשמצה).
אשמח להבהרות...
ניצן
אני מזדהה מאוד עם השאלה של ניצן. האם פרשת קרח עומדת במתח עם פרשת ציצית לאור הניתוח היפה והמפתיע שמוצג כאן?
שלום ותודה על השאלות החשובות.
מצוות ציצית משמשת את חז"ל ליצור מטפורה הלוכדת את מהות הטענה השוויונית של קרח. טלית שכולה תכלת חייבת בציצית? עדה שהיא כולה קדושה צריכה הנהגה? על פי קרח השוויון המטפיסי בין בני אדם צריך להשתקף בשווין פוליטי ביניהם. אולם מטלית למדנו, שגם אם היא כולה תכלת היא חייבת בציצית ואכן גם חברה קדושה צריכה הנהגה. לאמור, על אף השוויון העקרוני שבין בני אדם, אפשר וצריך לכונן מבנה חברתי היררכי.
אכן בדברי על ציצית היה מעין יסוד פרו קרחי כלשונך, אולם יש בהם גם ביקורת על הפשטות של טענת קרח. הציצית איננה מבטלת את הציץ, היא איננה מערערת על המעמדות, היא אף נוטלת חלק בסימול שלהם. אולם לצד ייצוג ההיררכיה הדתית היא שוחקת את הרצינות המטפיסית שיש לייחס לאותה ההיררכיה עצמה.
פרשת ציצית, כידוע, מופיעה בסוף פרשת המרגלים (שלח לך). נראה לי כי המחשבה העומדת מאחורי דבר זה, היא זו:
המרגלים מצטווים לתור את הארץ. זה ציווי ה'. אחר כך אומר הכתוב שגם משה שולח אותם לתור את הארץ. ואחר כך נאמר שהם תרים את הארץ ממדבר צן ועד רחוב לבוא חמת. והם שבים מתור הארץ מקץ ארבעים יום. אחר כך ישנם אזכורים נוספים של הפועל לתור, אבל די לנו באלה.
פרשת ציצית צווחת - ...וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדשים לא-להיכם...
ולמעשה מרמזת על חטאם של המרגלים - אשר הוציאו דיבת הארץ רעה - משום שתרו אחרי לבבם ואחרי עיניהם - הם ראו את הענקים ונבהלו מהם, הם ראו את פחדיהם שלהם, את מורך ליבם...
(והוציאו לשון הרע - לרגל=לרכל - הם הלכו רכיל על הארץ, אבל זה נושא אחר[בכלל, יש חילופים בין ג' וכ' בעברית זכוכית-זגוגית, למשל])
...ונכנעו בפניו. הם נצטוו לעשות ולא עשו. פרשת הציצית - דומה לפועל להציץ, כמו לעמוד מבחוץ ולהסתכל - כלומר לרגל - באה להזכיר לנו שבבואנו אל המצוות עלינו לראות את אשר מעבר לראיה הגשמית ואפילו אשר מעבר לראיית הלב, כי העין רואה והלב חומד. עלינו לראות באמצעות כח השכלי שלנו, ולכן אומר הכתוב - למען תזכרו, כלומר, שימוש בכח זה ולא בכוחות האחרים שניתנו לנו.
עוד - תורו לשון תראו, תראו בעיני האמת - אבל הם ראו בעיני הבשר שלהם, ולכן נכשלו - ושם ראינו את הנפילים, ילידי הענק ראינו שם והם רואים ויראים.
ויהושע וכלב אומרים - אל תיראו, אל תיראם, הם אינם מבלבלים בין ראיה שהיא תכונה גשמית ליראה שהיא תכונה רוחנית, והיא מופנית אך ורק כלפי השם יתברך, ובוודאי שלא כלפי עמים כלשהם, מפחידים ככל שיהיו.
עוד דבר - לתור ממדבר צן עד רחוב לבוא חמת - צין זה צינה, קור, חמת זה חום. הם הלכו מן הקור אל החום, זה היה התיור שלהם. ובתחילה - בצין - לבם חם הם קרובים אל משה ואל הקן והקהילה, עדיין לא עזבו, אבל בסוף, ברחוב לבוא חמת קופא לבם מן המראות אשר ראו, והם נכנעים עוד לפני שניסו.
את כל אלה באה להזכיר לנו פרשת ציצית באומרה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.
מקווה שעזרתי למישהו. שמי איל. שלום.