בעקבות השאלה שלך אנסה להציע פרשנות מסוימת לקריאת שמע. כל יום אנו אומרים "והיו הדברים האלה ... על לבבך, ושננתם... וקשרתם לאות... וכתבתם על מזוזות". מוני המצוות מנו כאן, מלבד המצווה על יחוד ה', מספר מצוות: קריאת שמע בבוקר ובערב ("בשכבך ובקומך"), תלמוד תורה ("ודברת בם"), תפילין ומזוזה. כל אלו מתייחסים ל"דברים האלה" שמתפרשים בצורות שונות: פרשיות שמע עצמן (בק"ש, תפילין ומזוזה), הברית בדברים (הציווי על יחוד ה') וכל התורה כולה (במצוות תלמוד תורה).

ישנה דעה של רשב"י בירושלמי, לפיה מי שתורתו אומנותו פטור מקריאת שמע, כיוון ש"זה שינון וזה שינון, ואין נדחה שינון מפני שינון". עמדה זו מזכירה במקצת את דברי קורח במדרש - אדם שעוסק כל היום בתורה פטור מקריאת שמע סמלית בבוקר ובערב, כמו טלית שכולה תכלת ובית מלא ספרים. ההלכה לא מקבלת את העמדה הזו.

מכאן נחזור לשתי הדוגמאות במדרש - חז"ל קושרים כאן בין פרשת "שמע" (מזוזה) לפרשת "ויאמר"(ציצית). שתיהן מצויות בקריאת שמע כקבלת עול מלכות שמים ועול מצוות, ובשתיהן ישנה עמדה רוחנית זהה - ישנו צורך רוחני להכיר, ליצור מבנה מוגדר שמזכיר לי את מלכות השמים, גם אם כולי בקדושה - בטלית שכולה תכלת, בבית מלא ספרים או בעיסוק בלתי פוסק בדברי תורה.