בטעם הצו האלוקי של "עשה לך נחש" מקשה אברבנאל:
למה ציוה ה' למשה "עשה לך שרף ושים אותו על נס", כי מה היה התועלת בזה? אם כנגד הנחשים שלא ינשכו עוד - והנה הכתוב אומר "והיה כל הנשוך וראה אותו וחי" - לא שיחדלו הנחשים מנשיכתם, ואם היה לתרופת הנשוכים, יהיה הדבר זר מאוד, כי ראיית השרף יוסיף רעה על רעה בנשוך מפעולת הדימיון...
העזר בתשובות השונות המובאות בגיליון חוקת תשט"ו.


שלום לחברי הפורום,
אם הבנתי נכון אז האברבנאל פשוט מנסח מחדש את שאלתו המפורסמת של המדרש: "וכי נחש ממית וכי נחש מחיה?".
(תשובתו של המדרש היא שלא הנחש הוא המרפא את ישראל אלא עצם ההסתכלות כלפי מעלה ושעבוד הלב לאביהם שבשמיים...).
ורציתי להקשות על המדרש:
המדרש אמנם מנסה להפיג את תמיהתו של כל מונותאיסט שקורא את הפתרון האלילי-לכאורה שמציגה התורה עצמה, אבל לדעתי הוא מעורר שאלה אחרת: מדוע היה צורך בתיווך? למה לא ניתן היה לצוות על ישראל לשאת עיניהם השמימה ולשעבד את ליבם? למה היה צורך ב"טוטם-פול", במונומנט הכמו-פגאני הזה?
נורית
לחברי הפורום שלום!
כתוב : "ויבוא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דיברנו בד' ובך. התפלל אל ד' ויסר מעלינו את הנחש. ויתפלל משה בעד העם".
ד' מצוה את משה לעשות ולשים את השרף. מתוך הדברים האלה ברור לי:
א) הכרה של העם בחטאו.
ב) הבקשה ממשה שיתפלל אל ד'.
ג) התפילה של משה אל ד'.
ד) הציווי לעשות ולשים את השרף.
לעניות דעתי: יש כאן הרמוניה מלאה ושלמה בין ד' משה נביאו ועמו. אין כאן כל גורם פגני מתווך, אלא חזרה בתשובה וביטוי למילוי רצונו של ד'. וכדברי בלעם (בפרשה הבאה) : "כי לא נחש בישראל ד' אלוקיו עמו ותרועת מלך בו".
שבת שלום !
אולי ניתן ללמוד מדבר ספר שני לוחות הברית בשם צרור המור, שציוה הקב"ה ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף, תחילה מזוזות כנגד משה ואהרן, ובאחרונה המשקוף כנגד ה'. וכשמשה ציוה הקדים משקוף כנגד ה', למזוזות כנגד משה ואהרן. ככתוב והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות. וכן וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים, כיון שוידבר העם באלהים ובמשה שהשוו עבד לקונו כמו שרש"י כותב, ולכן וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים. נחשים כנגד ה', ושרפים כנגד משה רבינו. וכששבו בתשובה אמר ה' עשה לך שרף בשביל כבודך, כי כבודי במקומו מונח, וחס אני על כבודך יותר מכבודי. אבל משה חס על כבוד ה' ולא על כבודו, ולכן ויעש משה נחש נחשת, נחש בשביל כבוד ה'.