אכן גם החזקוני וגם הרשב"ם (המצוטטים בגיליון של נחמה) הולכים בכיוון של המדרש, המחבר בין שני האירועים, ולשם כך  יוצרים זיקה חזקה בין מי מריבה לבאר, וטוענים שהבאר נוצרה בחטא זה. כך מביא החזקוני:

חפרוה שרים: משה ואהרן, דכתיב "ודברתם אל הסלע".

משה לא נענש על המים באופן כללי, אלא על מי הבאר הללו דווקא.

אמנם, פרשנים אחרים מסבירים את העדרותו של משה משירת הבאר בדרכים אחרות. כך למשל מביאה נחמה את פירושו של ר' יוסף אבן-כספי, משנה כסף:

היא הבאר: זה המעשה והאמירה היא עתה, ולא היה בזה פלא כמו הצור והסלע, רק שציוה משה לגדולי ישראל שיכרו שם באר וימצאו שם מים ברצון האל, ולכן השיר לישראל.

מה ההבדל בין פירוש זה לבין המדרש? מה ההבדל שנוצר על פי זה בין שירת הים לשירת הבאר?