בסה"כ הדברים שהצגת משיקים במידה רבה להסברו של הספורנו. בשניהם ניתן לזהות רמיזות לרעיון "אחדות ההפכים", המזהה שני תוצרים או תכליות מנוגדים/ות לחלוטין במעשה או בפעולה אחת.
ובאותו ענין: ככל שאדם מרבה לזהות בעולם המציאות צמדים של ניגודים או הפכים שלמרות הכחשתם זה את זה שורשם הוא אחד - אזי הוא מוסיף ומעצים את אמונת הייחוד. שכן מהו המונותאיזם? לא רק כפירה בכוחות אלוהיים זרים הפועלים בהוויה אלא יותר מכך, ראיית ההוייה עצמה כולה כמציאות אחדותית הרמונית חפה מסתירות. הסתירות מופיעות רק בתוצרי הלוואי (כמאמר המשנה במסכת סנהדרין (פח, ע"ב): "משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכם, רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות...") אך בשורשם של הדברים המקור הוא אחד, ולכך אנו מכוונים פעמיים באהבה בכל יום: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"!
בקיצור לא ממש מצאתי את נקודת ההבדל בין הרעיונות דלעיל.
שלום מיכה,
תודה על הדברים המעניינים.
בסה"כ הדברים שהצגת משיקים במידה רבה להסברו של הספורנו. בשניהם ניתן לזהות רמיזות לרעיון "אחדות ההפכים", המזהה שני תוצרים או תכליות מנוגדים/ות לחלוטין במעשה או בפעולה אחת.
ובאותו ענין: ככל שאדם מרבה לזהות בעולם המציאות צמדים של ניגודים או הפכים שלמרות הכחשתם זה את זה שורשם הוא אחד - אזי הוא מוסיף ומעצים את אמונת הייחוד. שכן מהו המונותאיזם? לא רק כפירה בכוחות אלוהיים זרים הפועלים בהוויה אלא יותר מכך, ראיית ההוייה עצמה כולה כמציאות אחדותית הרמונית חפה מסתירות. הסתירות מופיעות רק בתוצרי הלוואי (כמאמר המשנה במסכת סנהדרין (פח, ע"ב): "משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכם, רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות...") אך בשורשם של הדברים המקור הוא אחד, ולכך אנו מכוונים פעמיים באהבה בכל יום: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"!
בקיצור לא ממש מצאתי את נקודת ההבדל בין הרעיונות דלעיל.
ניצן